1. התובעת, ילידת 25.2.1981, נפגעה קשה בראשה, בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.6.98, בזמן שחצתה ברגל את צומת רעננה. בעת התאונה הייתה קטינה. התובעת פונתה לבית החולים ביילינסון כשהיא מחוסרת הכרה ואושפזה במחלקה לטיפול נמרץ. במהלך הטיפול בה עברה פיום הקנה (טרכאוטומיה). ביום 26.7.98 הועברה לטיפול בבית לוינשטיין ומ-26.7.99 המשיכה שם את הטיפול באשפוז יום ובמכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש, מרכז רקנאטי.
2. ברכב הפוגע, המבוטח אצל הנתבעות 2-3, נהג הנתבע 1. הנתבעות אינן כופרות באחריותן לפצות את התובעת על נזקיה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשכ"ה-1965.
3. ביום 29.1.02 מונו מומחים שקבעו את נכותה הרפואית של התובעת כדלהלן:
א. בתחום הפלסטיקה -מונה פרופ' מנחם וכסלר שבחוות דעתו מיום 17.3.02, ציין כי מצא אצל התובעת שתי צלקות בבסיס הצוואר, האחת גלויה לעין. צלקת אחת ניתנת לתיקון בניתוח בהרדמה בעלות של 4,500 דולר, ויום אשפוז בעלות של 1,600 ש"ח. עוד קבע כי טיפולים לאחר הניתוח עשויים להגיע לסך של כ- 1,000 דולר.
את הנכות בגין הצלקות קבע בשיעור של 5%, לפי תקנה 75(2) ב מותאם.
ב. בתחום האורטופדי - מונה ד"ר דוד הנדל שבחוות דעתו מיום 2.5.02 ציין, כי לא מצא ממצאים שניתן להגדירם "אורטופדיים", אלא ממצאים שמקורם בפגיעה מוחית המצויה בתחום מומחיותו של נוירולוג.
ג. בתחום הנוירולוגי - מונה פרופ' עודד אברמסקי, שבחוות דעתו מיום 20.3.02 (להלן -
חוו"ד ראשונה) קבע, כי לתובעת הפרעות קוגניטיביות ומוטוריות עם הפרעות בתפקודים יום יומיים ובחיי יום יום שהם קבועים. הוא העריך את נכותה הנוירולוגית לצמיתות כדלהלן:
בגיו צרידות הנובעת ככל הנראה מתסמונת פסוידובולברית בגלל פגיעה מצד גזע המוח ולא בגלל הפרעה מקומית - נכות בשיעור של 10%, לפי סעיף 71ב'.
מבחינה מוטורית פירמידלית העריך את נכותה לצמיתות בשיעור של 40% לפי סעיף 29 1 א' II בגלל הפרעות בגפיים שמאליות, ועוד 20% בגלל ספסטיות גם ברגל השניה המלווה באטקסיה של הרגליים בצורה קלה, לפי סעיף מותאם 29 8 I חלקי.
קוגניטיבית מצא, כי היו הפרעות לימוד ושפה גם
לפני התאונה אבל התאונה גרמה להפרעות קוגניטיביות ניכרות ומבחינה זו העריך את נכותה בשיעור של 40% לפי סעיף 34 ד-ה מותאם. בסיום ציין פרופ' אברמסקי, כי לא נדרש מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי שכן זה נלקח בחשבון בחוות דעתו.
משהתברר, כי פרופ' אברמסקי הסתמך בטעות על הערכה נוירופסיכולוגית שהייתה אסורה בהצגה לפניו, הסכימו הצדדים בישיבת בית המשפט מיום 25.11.02, כי יערכו לתובעת מבחנים נוירופסיכולוגיים עדכניים (שלא על ידי ד"ר יגאל גרוס והפסיכולוגית מיכל טל) על פיהם יחליט פרופ' אברמסקי אם יש מקום לשנות מחוות דעתו.
בהתאם להצעת פרופ' אברמסקי נערכה הבדיקה על ידי ד"ר יהושע נאמן (להלן -
ד"ר
נאמן), שתוצאותיה צורפו ל"תוספת לחוות דעת רפואית" שערך פרופ' אברמסקי ביום 7.7.03 (להלן -
התוספת לחוו"ד), בה ציין, כי התוצאות מראות הפרעה בתפקודים קוגניטיביים מרובים. לפיכך קבע, כי נכותה של התובעת במישור הקוגניטיבי בשיעור 40% נותרה בעינה.
ד. בתחום השיקום- מונתה ד"ר מרה שוכינה שבחוות דעתה מיום 30.9.03 קבעה את הצרכים והטיפולים הדרושים לתובעת.
4. בין, ב"כ התובעת דאז (להלן -
עו"ד שימקביץ), ובין ב"כ הנתבעים (להלן -
עו"ד
ראובינוף), התגלעה מחלוקת סביב שיעור הנכות
הקוגניטיבית של התובעת, בגינה הוגשו בקשות והועלו טענות לפסילת מסמכים ושאלות שנועדו ככל הנראה להניע את פרופ' אברמסקי, ד"ר נאמן וד"ר שוכינה למקסם או לצמצם את שיעור הנכות הקוגניטיבית, הכל בהתאם לצד הטוען.
5. ביום 18.11.03 הוגשה בקשה דחופה (ראה בתיק העיקרי) מטעם התובעת שלא להתיר לנתבעים להעביר לפרופ' אברמסקי שאלות הבהרה המסתמכות על מסמך שהוכן על ידי גב' רחל גולדשמיד, פסיכולוגית מומחית לאבחון ליקויי למידה (להלן
- דו"ח הפסיכולוגית) בנימוק שאיננו מסמך רפואי.
בתגובה טען עו"ד ראובינוף, כי מסמך שנערך על ידי פסיכולוג, הגם שאינו רופא, יכול להיחשב לחומר רפואי וניתן להמציאו למומחה (רע"א (עליון) 5638/95
מגדל נ' כריסטיאן
שמור, פ"ד מט (4), 865). לטענתו דו"ח הפסיכולוגית נערך שלוש שנים לפני התאונה והוא רלבנטי לשאלה איזה אחוז נכות יש ליחס לעברה.
במכתבו מיום 7.12.03 השיב פרופ' אברמסקי, על מספר שאלות שהפנה אליו עו"ד ראובינוף. באשר לאחוז הנכות הקוגניטיבי שניתן ליחס לעברה השיב, כי הקביעה בדיעבד קשה ולא מדויקת. עם זאת העריך שהנכות היתה בסדר גודל של 20% , לפי סעיף 29 (7) א' II מותאם (שם, תשובה 5). את דו"ח הפסיכולוגית לא ראה קודם מכיוון שלא הועבר לעיונו על ידי ב"כ הצדדים (שם, תשובה 6). לפי דו"ח זה העריך ש העריך כי ניתן לייחס לעברה כ-20% נכות. לכן הנכות מהתאונה היא 40% מתוך 80% (ולא מתוך 100%) ולפיכך הנכות הקוגניטיבית בגין התאונה היא בשיעור של 32% (שם, תשובה 7).
לגבי שאלות 11-13 הנוגעות להשוואת הערכות בתחומים קוגניטיביים פגועים שלא היו פגועים לפני התאונה לעומת הערכה שהייתה החמרה בגלל התאונה בתחומי שפה ולימוד הציע להפנות את השאלה לד"ר נאמן.
לאחר עיון סבורה אני כי דו"ח הפסיכולוגית שהוכן שלוש שנים לפני התאונה רלבנטי לצורך קביעת